החלטה בתיק רע"א 27/14

           זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' וינוגרד) מיום 1.1.2014 לפיה בוטל צו לתפיסת נכסים שניתן במעמד צד אחד ביום 29.12.2013.

1.        המשיבות 8-4 הן חברות העוסקות בהוצאה לאור של ספרי קודש ומכירתם (להלן: החברות) ובמשך מספר שנים הן רכשו נייר ומוצריו מהמבקשת, חברה העוסקת בייבוא ובייצור נייר. המשיב 1 הוא בעל המניות העיקרי בחברות והמשיבים 3-2 הם רעייתו ובנו. במהלך שנת 2010 הגישה המבקשת לבית הדין לממונות של המועצה הדתית בירושלים תביעה כנגד המשיבים 1 ו-5 לפירעון חובותיהן כלפיה, וביום 10.8.2010 הגיעו הצדדים להסכם לפיו חובות המשיבים בסך של 2,109,567 ש"ח ייפרסו לתשלומים חודשיים שווים בסך 25,000 ש"ח. נוכח הסכם זה, חזרה בה המבקשת מן התביעה שהגישה לבית הדין.

           ביום 19.8.2013 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המשיבים לקבלת הסך של 2,626,659 ש"ח המשקף את חובם הכספי כלפיה בתוספת פיצוי על ההוצאות שנגרמו לה לטענתה במהלך השנים בהליכים השונים שניהלה לשם גבייתו. על-פי האמור בכתב התביעה, אף אחד מהתשלומים החודשיים בסך 25,000 ש"ח עליהם סיכמו הצדדים לא שולם בפועל והשיקים שמסרו המשיבים לא כובדו על-ידי הבנקים.

2.        בד בבד עם הגשת התביעה, ביום 19.8.2013 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבים, לעיכוב יציאת המשיבים 3-1 מהארץ ולמינוי כונס נכסים זמני על נכסי המשיבים 2-1. בהחלטתו מאותו היום נתן בית המשפט המחוזי (כבוד השופט כ' מוסק) צו עיקול כמבוקש וקבע דיון במעמד הצדדים בבקשות לעיכוב יציאה מהארץ ולמינוי כונס נכסים זמני. המשיבים מצידם ביקשו לבטל את צו העיקול ובהחלטתו מיום 28.11.2013 דן בית המשפט המחוזי בשלוש הבקשות במאוחד וקבע כי טענת המשיבים לפיה פרעו את חובם למבקשת אינה מבוססת ולכן לא די בה על מנת להטיל ספק בתשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת. עוד קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המבקשת ומשכך הותיר את העיקול שהוטל במעמד צד אחד על כנו. לעומת זאת קבע בית המשפט כי אין מקום לעכב את יציאת מי מהמשיבים מהארץ או למנות כונס נכסים על נכסיהם שכן מדובר בסעדים זמניים חמורים שאין להם הצדקה בנסיבות העניין.

3.        לאחר הדברים הללו, ביום 29.12.2013 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו עיקול וכן צו לתפיסת נכסים ביחס לספרים ומיטלטלין במפעל המשיבים ברחוב העופרת 2 באזור התעשייה "עטרות" בירושלים (להלן: המפעל) ובמכולה מסוימת בנמל אשדוד. המבקשת טענה בבקשתה כי כאשר הגיע אחד מעובדיה למפעל המשיבים, מסר לו מנהל החשבונות של המשיבים כי הם מצויים בתהליך אריזה של מאות סטים של ספרי גמרא מסוג "ש"ס פנינים" וכן הציע לעובד המבקשת לרכוש מארז המכיל עשרים כרכים במחיר אטרקטיבי, הואיל והמשיבים זקוקים לכסף מזומן. בשל נסיבות אלה טענה המבקשת כי קיים חשש מיידי לכך שהמשיבים יבריחו את נכסיהם ולכן יש הצדקה ליתן את הצווים המבוקשים.

4.        נוכח החשש להברחת נכסים העולה מן העובדות שתוארו בבקשה נעתר בית המשפט (כבוד השופט ר' וינוגרד) בהחלטתו מאותו היום, במעמד צד אחד, לסעד לתפיסת הספרים שבמפעל, וזאת בכפוף לחתימה על התחייבות אישית להפקדת סך של 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת כל נזק שייגרם כתוצאה מהטלת הצו. באותו היום ומתוקף הצו הגיע נציג המבקשת למפעל ותפס אלפי ספרי קודש המתועדים בדו"ח פעולה שערך (להלן: הרכוש התפוס).

5.        המשיבים מצידם הגישו בקשה דחופה לביטול צו תפיסת הנכסים וביום 1.1.2014, לאחר ששמע את טענות שני הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי לבטלו. בית המשפט קבע כי הבקשה למתן צו תפיסת נכסים התמקדה במארזים של ספרי "ש"ס פנינים", ובהתאם לכך חושב סכום הערבות הכספית, אך בפועל תפסה המבקשת אלפי ספרים שרק מיעוטם הוא מסוג זה. על-פי בית המשפט המחוזי, די בכך על מנת להביא לביטול הצו. עוד קבע בית המשפט כי הדיון בבקשה לתפיסת נכסים לא נועד להוות פלטפורמה לדיון מחודש בבקשה לכינוס נכסים זמני שנדחתה על-ידי השופט מוסק. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי בתצהיר שצירפה המבקשת לבקשתה נטען אמנם כי הוצע לנציגה לרכוש ספרים במזומן, אך ניתן בהקשר זה להסתפק בהצהרת בא-כוח המשיבים כי כוונת המשיבים היא למכור סחורה כנגד חשבוניות בלבד. לבסוף ציין בית המשפט כי אף שהבקשה נוסחה כמסתמכת על תקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) העוסק בתפיסת נכסים, הרי שהצו שניתן בתחילה נסמך על סעיפים 20 ו-23 לבקשה שבהם התבקש גם צו לכינוס נכסים זמני. אשר על כן הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להחזיר את הרכוש התפוס למשיבים.

6.        מכאן הבקשה שלפניי בה טוענת המבקשת כי הסעד שביקשה מבית המשפט המחוזי הוא למתן צו לתפיסת ספרים ומיטלטלין "המצויים במפעל המשיבים", ללא הגבלה לסוג מסוים של ספרים, וזהו אכן הסעד שניתן. על כן, כך טוענת המבקשת, היא לא חרגה מן הסמכות שניתנה לה בצו בית המשפט. לטענת המבקשת, החשש מהברחת נכסי המשיבים שהוביל למתן הצו במעמד צד אחד עודנו שריר וקיים ולא ברור מדוע חזר בו בית המשפט מהחלטתו. עוד טוענת המבקשת שאין זהות בין הבקשה הנוכחית ובין בקשתה לכינוס נכסים זמני, שם עתרה לכינוס נכסים של כלל נכסי המשיבים והיא מוסיפה וטוענת כי המשיבים ממשיכים כל העת למכור סחורה אך אינם מפרטים היכן מופקדים הכספים שהם מקבלים תמורתה. המבקשת מוסיפה כי בית המשפט לא איפשר לה לחקור את המשיב על תצהירו או להעיד את העובד מטעמה שביקר במפעל. לבסוף טוענת המבקשת כי יש מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית המשפט קמא משום שאם לא יתפסו הנכסים לא תוכל להיפרע את חובה מהמשיבים במקרה שתזכה בתביעתה.

7.        המשיבים מצידם טוענים כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב כאשר נמנעה מלציין בפני בית המשפט המחוזי כי בקשתה הקודמת למתן צו לכינוס נכסי המשיבים נדחתה וכי המפעל משמש בית-דפוס וכריכיה למאות אלפי ספרים בשנה שנועדו לייצוא. המשיבים מוסיפים שהמבקשת לא הוכיחה כי הם פועלים להבריח נכסים וכי לא יהיה באפשרותם לשלם את סכום התביעה במקרה שזו תתקבל. עוד טוענים המשיבים שצו לתפיסת נכסים הוא צו שעוסק בתפיסת ראיות הנדרשות לבירור התובענה ואילו במקרה דנן הרכוש שתפיסתו מתבקשת אינו בגדר ראיות. לבסוף טוענים המשיבים שהמבקשת השתמשה לרעה בצו בכך שנטלה נכסים החורגים מאלה שהוזכרו בו והיא מציינת כי מלבד ספרים תפסה המבקשת גם חומרי גלם וכריכות.

8.        במקביל להגשת בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת "בקשה דחופה למתן סעד זמני בתקופת הערעור ו/או בקשה לעיכוב ביצוע" בה ביקשה להותיר את הרכוש התפוס בידיה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. בהחלטתי מיום 2.1.2014 קבעתי כי המבקשת תחזיר למשיבים את הרכוש התפוס עד ליום 3.1.2014 בשעה 12:00 וכן כי עד להחלטה אחרת יימנעו המשיבים מלערוך דיספוזיציה בנכסים אלה, וזאת בתנאי שהמבקשת תפקיד עד ליום 6.1.2014 התחייבות עצמית וכן ערבות בנקאית צמודת מדד בסך של 75,000 ש"ח לפיצוי המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם כתוצאה מהסעד הארעי.

9.        דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           תקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה לבית המשפט סמכות "למנות אדם לשם ביצוע חיפוש, צילום, העתקה או תפיסה של נכסים המצויים בחצרים"; נכסים מוגדרים בהמשך התקנה כ"נכסים המהווים ראיות או הדרושים לשם בירור התובענה". כלומר, תכליתו של הצו היא תפיסת נכסים הדרושים לבירור התביעה והוא לא נועד להבטחת מימוש פסק הדין במקרה שהתובע יזכה בתביעתו (להבחנה בין צו תפיסת נכסים לצו כינוס נכסים זמני ראו ע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ, פיסקה 9 (10.4.2007)). אולם, הנכסים שאת תפיסתם ביקשה המבקשת אינם כאלה המהווים ראיות או הדרושים לבירור התובענה ומכאן שלא היה מקום להיעתר לבקשה לתפיסת הנכסים, אשר התבססה במובהק על תקנה 387א הנ"ל. די בכך על מנת להביא לדחיית בקשת רשות הערעור וזאת מבלי להידרש לטענות המבקשת בדבר החשש מהברחת נכסי המשיבים.

7.        סיכומם של דברים, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא בטל הסעד הארעי שניתן בהחלטתי מיום 2.1.2014.

           המבקשת תישא בשכר טרחת בא-כוח המשיבים בסך של 6,000 ש"ח. 

           ניתנה היום, ד' באדר א' התשע"ד (‏4.2.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: